Picture
אני צורפת כבר הרבה שנים. בעבר היה לי סטודיו וחנות תכשיטים פרי עיצובי ברחוב שינקין בתל-אביב. היום, בסטודיו שלי בפרדס חנה, אני מעצבת תכשיטים ומלמדת נשים ונערות בגיל בת מצווה.
הן מגיעות ויוצרות תכשיט מכסף ואבני חן. מעבר להתנסות הנעימה, הן זוכות בתכשיט שמזכיר להן מי הן.

דגנית קיבלה מתנה. שלחו אותה אלי לפגישה אחת על אחת להכין תכשיט, לקבל זמן פינוק לעצמה.
נפגשנו בחיבוק ונכנסנו לסטודיו. דגנית יצאה מיד בהצהרה שאין לה דמיון, אין לה סבלנות והיא לא יודעת מה לעשות עם חרוז,שלא לדבר על כלי עבודה.
ראינו דוגמאות, הבאנו את התכשיט והצורפות כמשל לחיים. לקחתי אותה בעדינות לטיול – זמן פינוק כבר אמרנו. לא בית ספר, לא שיעור, לא מוכרחים כלום. אבל מתנסים, חווים, טועמים.
ניסור זה קצת מפחיד בהתחלה. המשורית דקה, צריך להיות מדויקים, לא לצאת מהקו, להחזיק את המשורית ישר...
אבל ריקוע זה כיף, משחרר. מכים בפטיש ומוציאים קצת אנרגיה.
בזמן ההלחמות מסתכלים, כמו קסם. איך פח הכסף הופך להיות תכשיט.
עוד כמה שיופים, כיפופים והברקה ופתאום התכשיט נוצץ ומוכן.
דגנית הרשתה לי לספר ואף עודדה אותי לצלם.
אני לא יודעת מי קיבלה מתנה גדולה יותר דגנית או אני.
מי ייתן וכן ירבו... כל כך נהנתי.




Leave a Reply.